טוב, אולי בימים אלו אי אפשר לקרא למשהו שאינו רצח ברוטאלי, גזל אדמות מתמשך או רעידת אדמה קטלנית "מזעזע", ובכל זאת הרשו לי להביע שאט נפש משני מחזות שנגלו לעיני אתמול, בעת סיבוב קצר בדיזינגוף סנטר.
הראשון בהם היה חנות חדשה (לפחות עבורי) שנפתחה בקניון, על טהרת הדברים הורודים, לילדות שהוריהן אינם טורחים להגן עליהן מהמדרון החלקלק שנקרא קורבנות אופנה, או לחילופין לנסות לפתח אצלן מעט חשיבה עצמאית. הידד. השני, ונורא לא פחות בעיני, היה תינוק אומלל בן יומו ששכב לו בתוך עריסת עגלה בצבעי שחור-חאקי, וכוסה בשמיכה עם דוגמא צבאית. שאף אחד חס וחלילה לא יתבלבל, כן? (אני כמעט התפתיתי להציץ לתוך העריסה ולקרא בהתפעלות, בהשראת צ', קריאת "איזו תינוקת חמודה!")