משחק ומציאות

בת-עמי היא תגלית חדשה יחסית שלי, הגעתי אליה דרך צ', שהיא מקור להרבה תגליות משובחות. אני רוצה לצעוק את כל אחד מהפוסטים שהיא כותבת, אני רוצה שכולם יקראו אותה. הנה, למשל, משהו חשוב חשוב חשוב:
http://batami.blogli.co.il/archives/25

הבעיה עם כל הדברים האלה היא כמובן שהם מדכאים. בימים האחרונים כבר ממש הגעתי למצבי יאוש קשה, ובכל זאת, צריך לקרא וצריך לעשות.

ואם כבר, אז גם זה חשוב:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3866758,00.html

לגבי ההגדה של פסח, עבדתי עליה די הרבה, כלומר, הרבה מאוד, והיא עדיין רחוקה שנות אור מלהיות מוכנה בעיני. בדרך קראתי שוב את ההגדה שאבא שלי ערך לפני שלוש שנים, מטעמים דומים לשלי, והופתעתי ושמחתי מאוד לגלות עד כמה הדברים שהוא אמר שם זהים לדברים שרציתי לומר בעצמי.

בסדר עצמו קראנו את ההגדה הלא-מושלמת שבניתי, ורוב הנוכחים, אם לומר את האמת, השתעממו למדי. נראה לי שהנטייה של אנשים היא לא לרצות להתעמק בטקסטים. אבל זה לא נורא בעיני, כי לא עבדתי על זה בשביל המשפחה של היום, אלא בשביל המשפחה העתידית שלי. אני לא אוכל לקרא לילדי את ההגדה המסורתית כפי שהיא, ורציתי שיהיה לי משהו, ולו ראשוני, מוכן לקראתם.

חג חירות אביבי ושמח.

כבר שנים אני מתכננת לעשות את זה, ואתמול סוף סוף ישבתי להתחיל. עבדתי על זה במשך כמה שעות, במהלכן נתקפתי יאוש – יכול להיות שלקחתי על עצמי משהו גדול למידותי. בכל מקרה, אני ממשיכה לנסות בתקוה שכן יצא מזה משהו.

הרעיון הוא לשמור על ההגדה המתוקנת קרובה להגדה המוסרתית ככל שניתן, להסיר את הקטעים הנוראיים ביותר, להכניס שינויים קטנים למקומות מסוימים, להוסיף פרשנויות – גם מסורתיות וגם מודרניות, שיהפכו הכל לנגיש יותר, וגם להוסיף כתבים מהתרבות העברית המודרנית. עשו את זה לפני, אני יודעת, ולמרות זאת עד היום לא מצאתי הגדה שהרגשתי שאוכל ביום מן הימים להקריא לילדי, ובייחוד לילדותי, בלב שלם.

הבעיה העיקרית היא שכמעט אין עם מה לעבוד. ההגדה כולה רוויה בטקסטים איומים – בתפיסת עצמנו כעם נבחר, ברצון לפגוע באחר, בהלל לה'. קשה מאוד להפוך את זה למשהו הומניסטי, שיוויוני, חילוני, רודף שלום.

החלטתי לשמור על סיפור יציאת מצרים כמו שהוא, ולהתייחס אליו כמיתוס שממנו אפשר לגזור מסקנות אוניברסליות. עשיתי מעט שינויים מגדריים לאיזון. הוספתי די הרבה פרשנויות וביאורים (בעיקר מכאן). ועדיין, יש שם דברים שאני לא כל כך יודעת איך להתמודד איתם.

וכאן אני מבקשת עזרה – אמנם לא בהתמודדות הספציפית עם הטקסטים, אבל כן ברעיונות והעשרות. אם למישהו/י יש רעיונות לטקסטים ולשירים שמתאים ונחוץ להוסיף – לאה גולדברג, אלתרמן, ביאליק וגם אחרים, שקשורים לחירות, שמתנגדים לדיכוי, וגם שעוסקים באביב – אשמח לשמוע עליהם. אני מחבבת את הרעיון שמופיע בחלק מההגדות הקיבוציות להוסיף את העליות – זה מקשר את יציאת מצרים להסטוריה הקרובה יותר של עמנו ואלינו עצמנו, ומאפשר גם להזכיר את מי שנמצא כאן חוץ מאיתנו. גם אם יש לכם/ן רעיונות לפרשנויות של הטקסטים המסורתיים בדרכים מאירות ומרככות, אשמח לשמוע.

או-טו-טו חג שמח.

תוספת עריכה: דוקא הבוקר מצאתי כמה פנינים שחמקו מעיני אמש:

ההגדה של טל וולפסון

ההגדה של דפנה שיזף

הגדת "מחר" של קהילת היהדות החילונית הומניסטית בוושינגטון

דברים כאלו מפיחים בי תקוה.

אני כותבת בהנחה שרוב מי שיקרא שורות אלה כבר מכיר ויודע, ולמרות זאת אם יש מישהו שעדיין לא – הפוסט הצדיק את עצמו. מדובר באחד הפרוייקטים היפים ברשת – לוח של מסירת ציוד יד שנייה. יש לכם שידה שאין לכם בה צורך יותר? כלי עבודה? צעצוע של ילד? מעיל? אם הם במצב סביר, חבל לזרוק. נכון שהרבה דברים אפשר לשים ברחוב ואנשים יקחו, אבל זה אחרת להשתמש במשהו שנמצא ברחוב או לאסוף אותו מאדם פרטי, מביתו.

אגורה הוא מיזם אינטרנטי שייסד צור טאוב ואליו הצטרפו חברים במהלך הדרך. החזון מתואר בו כך:

"דמיינו לעצמכם מצב בו כאשר מר ישראלי זקוק לחפץ מסוים, לפני שהוא הולך להוציא עליו את מיטב כספו, הוא נכנס לאינטרנט, ובודק במאגר מידע עצום, האם מישהו בסביבה הקרובה (או הרחוקה) מעוניין לתת לו את החפץ הזה. חזון "פרויקט אגורה" שואף ליצור מצב בו תושבי ישראל מפיצים בינהם את כל החפצים אשר הם אינם צריכים, אבל הם עדיין בעלי ערך וחבל לזרוק אותם. בדרך זו יפתח בעבור כולנו מאגר חדש של שפע, אשר נמצא בידינו, אך עד היום לא היתה לנו גישה אליו."

מסירת דברים טובה לכולנו, וכך גם קבלת דברים. רובנו מחליפים דברים כי נמאס לנו מהם, כי אנחנו לא משתמשים בהם יותר או כי אנחנו מעוניינים לשדרג, ולא כי הם מקולקלים. אין סיבה שמישהו אחר לא ישתמש במוצר הזנוח – זה חסכוני, זו צרכנות טובה, וזה כמובן תורם לסביבה ולקהילה.

יש במסירה טרחה מסוימת – צריך לפרסם (רצוי עם תמונה), לענות לטלפונים או להודעות של המעוניינים, לקבוע עם מישהו שיבוא לאסוף. אבל הגמול אדיר, שכן מההשקעה הקטנה של כל אחד ואחת מאיתנו נוצר דבר גדול שכולנו מרויחים ממנו. זה קורה ועובד מצוין כבר די הרבה זמן.

חיסרון נוסף הוא ברירת הדברים הטובים מהזבל – מתפרסמים די הרבה דברים שלא ממש שווה להגיע לאסוף. אבל זה לא צריך להטעות, כי בינהם מתגלים אוצרות של ממש.

רק לצורך המחשה – עד היום מסרתי באגורה כסא מנהלים, כרטיס זכרון, ספר, דיוידי לאימון פילאטיס, קומקום, טלויזיה, מכשיר טלפון ישן עם מטען וטלפון אלחוטי. בנוסף, קיבלתי דרך האתר ספר, מכונת תפירה תעשייתית (מצוינת), טלויזיה ופאזל ענק. יש שם רשימות אינסופיות של ציוד לתינוק ולילד, של משחקים וצעצועים, פרטי ריהוט, מכשירי חשמל ועוד.

באתר תוכלו למצוא תחת הכותרת "הרחבת דעת" גם רשימת לינקים שעניינם "מידע שימושי לחיים טובים יותר". כדוגמא, אתם מוזמנים להכנס למאמר בנושא "ההשלכות ההרסניות של תרבות הצריכה".

המשךך השיטוט והפעילות – באחריותכם. אני ממליצה.

http://agora.co.il

הקדמה

ביולי האחרון רועי ואני התחתנו. מבחינות רבות חתונה בארץ היא אירוע קשה, כי מהולה בו כפייה דתית עם צרכנות פסיכית, שטיפות מוח והפחדות כוחניות. לשנינו היה חשוב מאוד להשאר נאמנים לעצמנו ולאמונותינו, ולא להסחף לארגון אירוע שלא קשור אלינו בכלל. במסע שעברנו עד החתונה גילינו תגליות, מצאנו מציאות וגם נתקלנו בלא מעט זוגות שהלכו בשביל דומה לפנינו. לאחר מעשה ביקשתי לרכז את המידע שצברנו, בתקוה שמי שיחפש משהו כזה ימצא אותו ויוכל להעזר בו.

יש כאן, אם כן, תיאור מסגרת האירוע, הטקס עצמו, המלצות על נותני שירות, טיפים מגוונים ולינקים לאתרים שאנחנו מצאנו שימושיים או מעניינים. לא צריך לקרא הכל לפי הסדר.

אני חושבת שברגע שמבקשים לעשות משהו טיפה שונה מהתבנית הנורמטיבית ביותר, נתקלים מיד בנחשול של הפחדות. הפחדות הינן אמצעי חזק של החברה לשמר את עצמה ואת מנהגיה, לדכא חשיבה שונה ונסיונות של פרטים למצוא אלטרנטיבות למנהגים קיימים. הפחדות הן אמצעי לגדוע כל הטלת ספק בעודה באיבה. ההפחדות שאנחנו נתקלנו בהן נסובו סביב כל דבר כמעט – החל מדברים מהותיים (לא התחתנו ברבנות, וגם לא בחתונה אזרחית, כך שמבחינת משרד הפנים איננו רשומים כנשואים אלא כרווקים. התייחסות לנקודה זו- בהמשך) וכלה בדברים טכניים (החתונה נערכת על כר דשא? בשביל שאנשים ירקדו חייבים להציב במת עץ! ועמודי תאורה! כמובן שבסופו של דבר הסתדרנו מצוין בלי כל אלה).

רבים מחברי שלא נרתעו מההפחדות ורצו לערוך חתונות דומות (חילוניות, קטנות, ביתיות) לא עשו כן עקב לחצים אדירים מצד המשפחות. כולנו יכולים להתנחם בכך שלדור של ילדינו כבר יהיה יותר קל לערוך חתונה כזו בלי התנגדות ההורים.

תיאור האירוע – המסגרת

רועי ואני התחתנו בגינה בבית הורי שבחיפה. הגינה לא מאוד גדולה, ומתחברת לאחת הואדיות המערביות של הכרמל. בשביל לערוך בה את האירוע היה עלינו לעמוד במגבלה של לא יותר ממאה מוזמנים. רוב המתחתנים יתקשו לעמוד במספר כה מצומצם, אני מודעת לכך. מצד שני, אין יותר ממאה אנשים שאני הייתי רוצה באמת ובתמים להיות מוזמנת לחתונה שלהם, כך שלמרות הקושי, יש בזה הגיון.

החתונה נערכה ביום שישי בערב. לא כי רצינו לעשות דוקא, אלא כי זה מה שנראה לנו הכי טבעי. הרי כל מסיבה אחרת שהיינו עורכים, כנראה היתה מתקיימת בשישי בערב. למה המקרה הזה שונה? בנוסף, רצינו שהטקס יהיה באור, לפני רדת החשיכה, ושהריקודים יהיו בחושך. ביום רגיל אנשים היו צריכים לצאת מאמצע יום עבודה בשביל להגיע בזמן. ביום שישי היה נוח לכולם להגיע.

החתונה היתה חתונה הפוכה, כלומר, האוכל הוגש בתחילת הערב. לא היו מנות של קבלת פנים, אלא מייד הוגשו מנות עיקריות. בחתונות היום מאכילים את האנשים פעם אחת בקבלת הפנים, ופעם שנייה אחרי הטקס. אף פעם לא הבנתי את זה, וגם שנאתי את הכמיהה של מוזמנים לגמור מהר עם הטקס כדי להגיע לאוכל.

בגינה היו שולחנות ופינות ישיבה (למבוגרים ולצעירים בהתאמה), ואנשים הגיעו ואכלו. בזמן הזה היינו פנויים לפגוש את כולם, לשבת עם חברים ומשפחה ואפילו לאכול בעצמנו.

לטובת הטקס הובלנו את כל המוזמנים לשלוחת חורש כרמלי קרוב, בו נערך הטקס עצמו. בינתיים אנשי הקייטרינג המסורים פינו את שולחנות האוכל כך שהגינה הפכה עם חזרתנו לרחבת ריקודים. ואכן, לאחר הטקס רקדנו בהנאה ובשמחה רבה במשך שעות.

הטקס

רועי ואני השקענו זמן רב בתכנון הטקס, שכן רצינו טקס שדומה במתכונתו לטקס היהודי, אך ללא אנשי דת. עמית, חבר טוב של רועי, ניהל את הטקס לפי הנחיותינו. הטקס כלל את כל המוטיבים המוכרים – הרמת כוסית, קידושין, הקראת כתובה, ברכות ושבירת כוס, אך לכל אחד מהם יצקנו תוכן שהתאים לנו. הקרדיט לכתובה הנפלאה נתון לחן מענית, חבר טוב ומוכשר שכתב אותה לחתונה שלו שנערכה חודשיים לפנינו. זה גם מעביר משהו ממה שהאמנו בו: לא ביקשנו להיות מקוריים או להמציא את הגלגל, אלא לעשות את מה שאנחנו מאמינים בו ונכון עבורנו.

הנה כל מהלך הטקס:

טקס הנישואין של רועי ותמר

24/7/09 – ג' באב תשס"ט

מתחת לחופה

עמית: ערב טוב ומזל טוב.

היום, יום שישי, העשרים וארבעה ביולי, נחגוג יחד את נישואיהם של רועי ותמר.
רועי ותמר בחרו לשתף אותנו, הקרובים להם, בטקס שמבטא את מהות הנישואין עבורם. הטקס יערך ברוח המסורת היהודית, לאור אהבתם ועל-פי עֶרְכֶּי שיתוף, אנושיות ושיוויון.

הרמת כוסית

עמית: נתחיל את הטקס בהרמת כוסית, ונאחל לתמר ולרועי, ולכל הנוכחים, שתִשְׁרה שמחה בביתם לעד.

(כל אחד מתחת לחופה שותה מהיין)

קידושין

עמית: ועתה תמר ורועי יאמרו את דברי הקידושין ויעניקו טבעות זה לזו.

תמר: אני מעניקה לך טבעת זו כסמל לאהבתנו, לחברות, לשיוויון ולשיתוף.

רועי: הרי את מקודשת לי, בטבעת זו, כדת משה וישראל.

כתובה

עמית: תמר ורועי יקראו כעת את הכתובה שלהם, ובה התחייבות הדדית והצהרת כוונות לחייהם המשותפים.

תמר: מתוך רצון לתת פומבי לאהבתנו ולשתף בה את היקרים לנו, הערב, ג' באב תשס"ט, ה-24/7/09, אנחנו, רועי ותמר, נישאים בפני משפחותינו וחברינו.

מי ייתן ונדע להקים בית שבו נוכל  לשוחח, אך גם לשקוט ולהקשיב. למחול על מגרעות אך לנסות תמיד להשתפר.

לשלב את הדמיון ואת השונות שבינינו. נשאף לתמוך ביצירה המשותפת והנפרדת של כל אחד מאיתנו, להגשמה עצמית של צרכי הגוף והנפש. לחדש את חיינו כל העת ולמצוא בהם את היפה והמאיר.

רועי: נבטיח להשאיר מקום אחד לשני מתוך הכרה שכל אחד הוא גם אחר, לסמוך ולדאוג אחד לשני וביחד להתמודד עם אתגרי החיים בסבלנות ותוך הקשבה. לחלוק בינינו את המטלות ואת ההנאות בשוויון ובהגינות. נגדל את ילדינו לאהבת האדם באשר הוא אדם, תוך הימנעות מדעות קדומות ואיבה. נלמד אותם את ההיסטוריה והמסורת של עמנו ואת תולדות משפחתנו. נלמד איתם ומהם.

ובאנו על החתום

רועי קֶצֶב                                                                                תמר שאנן

ברכות

עמית: נפנה כעת לשבע הברכות. נפתח בברכה על היין, נמשיך בברכות אישיות ונסיים בברכה המסורתית.
אני מזמין את חנה, אימו של רועי, לברך את הברכה הראשונה.

חנה: תהא כוס זו כוס של שמחה וברכה, שיהיו האושר והחסד בביתכם – רועי ותמר – ובבתי קהל זה.
"בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".

עמית אומר לרועי ותמר להשקות זה את זו, רועי משקה את תמר ותמר את רועי

עמית: וכעת לברכות האישיות. אני מזמין את  אביה של תמר, איתן, לברך את הזוג.

(איתן מברך)

עמית: נאוה, אחות של רועי.

(נאוה מברכת)

עמית: אורי, אח של תמר.

(אורי מברך)

עמית: יוני, חבר של רועי.

(יוני מברך)

עמית: אורלי, חברה של תמר.

(אורלי מברכת)

עמית: הברכה האחרונה היא גם האחרונה בשבע הברכות המסורתיות. אני מזמין את נעמי, דודה של תמר, לברך.

נעמי: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה".

שבירת הכוס

עמית: בטקס זה שבירת הכוס מסמלת את היכולת להתגבר על הפחדים והמחסומים הרגשיים המלווים את ההתחברות עם בן הזוג בקשר אינטימי של אהבה ונישואין; את הנכונות לעשות את השינויים וה"שבירות" הכרוכים במעבר מ"אני" ל"אנחנו", ואת הנכונות לצאת למסע הבלתי-ידוע של הקמת תא משפחתי חדש. פעולת השבירה מעבירה את המסר של בני הזוג, שמאחר שכבר התבצעה שבירה פעם אחת, הרי שמעכשיו והלאה הם יוכלו לשבור גם בעתיד את מה שידרוש שינוי והרכבה מחדש.

שבירת הכוס מסמלת גם את הדברים השבורים שעלינו מוטלת המשימה לתקנם; אם נשא את עינינו רחוק יותר מהחיבור הזוגי וממעגל האהבה בו אנו עומדים כעת, נראה את כל המשימות שעלינו להתמודד איתן כיחידים, כמשפחות, כחברה וכעם. ברגע שלם זה אנו מחויבים לזכור את מחויבויותינו אלה, האנושיות והמוסריות, כלפי החברה כולה. תהיה שמחתם של רועי ותמר מקור של עוצמה לכולנו לתקן את השברים בעולמנו.

רועי שובר את הכוס.

שיר יציאה מהחופה: שלוש ארבע לעבודה של אריק איינשטיין

סוף הטקס

לא רשומים כנשואים

אנחנו לא רשומים כנשואים במשרד הפנים, שכן איננו רוצים להיות תחת סמכות הרבנות, ובארץ זוג יהודי נשוי נתון תחת סמכות הרבנות גם אם התחתן חתונה אזרחית בחו"ל. כן רצינו שיהיה לזוגיות שלנו תוקף חוקי, ואת זה מעניק לנו מעמדנו כידועים בציבור. הוא מתקבל אוטומטית מתוך כך שאנו חולקים משק בית משותף וחשבון בנק משותף, אבל ליתר ביטחון גם מילאנו טופס של ביטוח לאומי המבקש שיכירו בנו כידועים בציבור. אנחנו מקבלים את כל ההטבות של זוג נשוי ממקומות העבודה וכו'.

טיפים

בסופו של דבר, חתונה היא חתונה היא חתונה. יש טקס מרגש, יש אוכל, יש שמחה וריקודים. בחתונה שלנו היה קייטרינג, היתה תקליטנית, היה בר אלכוהול וגם דוכן גלידות, היה צלם סטילס והיו חשמלאים שעזרו לנו לחבר הכל. אבל היתה תחושה ביתית ונעימה, והמחיר של כל ההפקה הזו היה בהחלט סביר (40,000 ש"ח), ועוד יכול היה להיות נמוך בהרבה לו היינו מארגנים את האוכל בעצמנו במקום להביא קייטרינג, או מנסים לחסוך בעוד כל מיני דברים. לא היתה במה – רקדנו על הדשא. לא היו תאורות מיוחדות, תלינו גרילנדות מסביב לגינה וזה היה מקסים. אני לבשתי שמלת כלה נוחה שקניתי דרך יד2, התאפרתי וסידרתי את השיער בעצמי. לא הייתי הכי יפה שהייתי בחיי, אבל נראיתי כמו עצמי. אכלתי, שתיתי, דיברתי עם האורחים שלי ומאוד מאוד נהניתי. בכיתי מהתרגשות בטקס, ובכלל לא השתכרתי. גם רועי לא. קיטשי ככל שזה נשמע, היינו שיכורים משמחה.

לקראת החתונה לא הלכנו לטעימות ולא ביקרנו באף חתונה. חשבנו בינינו לבין עצמנו שאנחנו הולכים למספיק חתונות גם ככה, שכדאי להסתמך על המלצות מחברים, ושהכי חשוב לנו למצוא אנשים שיהיה לנו נעים לעבוד איתם ושנרגיש שאנחנו יכולים לסמוך עליהם. על כל אחד ואחד מהם אני יכולה להמליץ היום בלב שלם, אני חושבת שזה אומר שהצלחנו.

עם מיכאל, איש הקייטרינג "אוהל יעל", סגרנו על מחיר שכולל הכל – את המנות, הריהוט והכלים, וגם המלצרים – כולל גם את הטיפים וכל התוספות שנוהגים להמציא בסוף. הוא היה מאוד הגון, ואכן עמדנו במחיר שקבענו מראש, ושילמנו אותו במדויק, ללא כל תוספות. מיכאל גם שידך בינינו לבין הספק של בר האלכוהול, שנתפר בדיוק למידותינו.

מיכל גפן, התקליטנית, ישבה איתנו כדי להבין מה אנחנו רוצים, וזה הספיק לנו. לא נתנו לה שום פלייליסט או רשימה. היא הבינה את טעמנו וזה יצא נפלא.

אורן כהן, הצלם, הוא בכלל לא צלם חתונות, ופניתי אליו כי הוא צילם איזו הופעה מדברית שלי והיה בין הצלמים היחידים שלא רק הבטיח לשלוח לי את התמונות אלא גם שלח דיסק מלא תמונות, שהיו נפלאות. התקשרתי אליו וקבעתי איתו. זה היה מבחינתנו ההימור הכי גדול, כי לא ראינו עבודות קודמות שלו (למעט התמונות שצילם אותי) ולא הגענו דרך המלצה. היה לנו חשוב שהוא יהיה עירני ויצלם טוב מבלי להיות אגרסיבי, וכך היה.

קיבלנו כמה טיפים חשובים – הזמנו הדברה לגינה מספר ימים לפני האירוע, כדי שהאורחים לא יסבלו מיתושים וברחשים. הבאנו שני חשמלאים שהיו נוכחים בבית במהלך האירוע ודאגו שלא יהיו נפילות ושהכל יפעל כשורה. גם ההורים שלי עבדו די קשה לפני האירוע בהכנת השטח.

עד רדת החשיכה היה חם מאוד, וחבל שלא דאגנו לשימשיות. שם טעינו. אבל ברוב ההימורים שלקחנו נגד כל ההפחדות, צדקנו ובגדול. אמרו שאי אפשר בלי תאורה מרקדת, שחייבים במה אם רוצים שאנשים ירקדו, שצריך וצריך וצריך. אנחנו היינו צריכים להזכיר לעצמנו שוב ושוב שזו מסיבה, מאוד מרגשת, מאוד חגיגית, אבל מסיבה, לא ניתוח לב פתוח. ואם לא אמרתי את זה עד עכשיו – היה נפלא.

לינקים שעזרו לנו בדרך, וגם אחרים

טקסט של מיכל גפן – איגרת לזוג המתחתן

http://www.michalgefen.com/writing.php?news_concept=viewitem&id=6

אתר החתונה של אמיר וליאת

http://www.etgarim.co.il/wedding/dialog.html#tekes

יומן חתונה של חבר יקר, חמוד וחתיך, עם חברתו החמודה והחתיכה:

http://royfed.blogli.co.il/archives/category/%D7%99%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%94/

ארגונים התומכים בעריכת טקסים אלטרנטיביים מסוגים שונים:

צהר – http://www.tzohar.org.il/

הוויה – http://www.havaya.info/

משפחה חדשה – http://www.newfamily.org.il/

יש לכם טיפים להוסיף? סיפור חתונה חילונית או אלטרנטיבית משלכם? נותני שירות מומלצים? אתם מוזמנים לכתוב בתגובות או לשלוח אלי שאפרסם.

שלכם,

תמר

מתוך תקנון לאיזה משחק מטופש:

אופן ההשתתפות בתחרות ותנאי סף
4.1 . במהלך תקופת התחרות, כל לקוח אשר נרשם למועדון הלקוחות האינטרנטי של שילב באינטרנט – מועדון האישה ההרה – שילב מהבטן, יהיה זכאי להשתתף בתחרות, ובתנאי שהוא המציא אישור מרופא מוסמך המראה כי הוא בהריון.

לא נפלא? אני בטוחה שנשים הריוניות שקוראות את התקנון חשות שהפנייה אישית ממש.