משחק ומציאות

איזו הקלה זו, שאני אוהבת אותן כל כך. איזו הקלה זו שאני לא מתמוטטת, שאני לא מרגישה כלואה בבית, שאין לי פנטזיות להחזיר את גלגל הזמן לאחור ולא לגרום להן להיות. איזו הקלה זו שאני לא בדיכאון. הכנתי את עצמי להכל – לעומס שלא ניתן לעמוד בו, לכך שבמשך שנה אני אהיה זומבי מהלך, לכך שיקח לי זמן ליצור איתן קשר ולהרגיש אליהן אהבה, לתחושות ניכור ובדידות, לתסכול. כל אלה לא הגיעו. ואיזו הקלה זו, לקבל שתי בנות ולחשוב שהן מהממות, למצוא את עצמי מתענגת עליהן, להסתכל עליהן ולהרגיש שאני נמסה, להרגיש שאני משוגעת עליהן. זה כמעט שרירותי, הרי זה היה יכול להיות אחרת, וכמה זה קשה כשזה אחרת.

עדכון מהיר – נולדו שתי בנות מהממות, ואני נפלתי כמו רבות וטובות ממני לכל מלכודות האמהות הקלישאתית, כולל משלוח תמונות שלהן במייל לכל קרובי. לזכותי יאמר שלא החלפתי עדיין את תמונת הפרופיל שלי בפייסבוק לתמונה שלהן, נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד.

לעניינינו, בין שקי הבגדים שקיבלתי/קניתי יד2, מצאתי בגד גוף לתינוקת שגרם לי חלחלה של ממש. רועי מיד רצה לזרוק אותו לפח, אני הגנתי עליו בגופי רק כדי לשתף אתכם בזעזוע. עכשיו נותרה דילמה: להשמיד או לתרום?

I wanna be a fashion victim