אני מאוד אוהבת ספרי ילדים. יש לנו בבית ספרייה שלמה שלהם, שהתחלתי לצבור עוד הרבה לפני שהקטנות נולדו. הרבה מהם פורטים לי על נימי זכרונות ילדות מענגים, ואחרים קראתי בחנות ונשביתי בקסמם. רגישים, מצחיקים, ציוריים, דמיוניים, יש בהם את כל מה שצריך.
כמעט.
כי מה שחסר ברבים מהם, במיוחד בישנים, זה נקודת מבט פמיניסטית. והחסר הזה נמצא שם בהמון רמות – החל בזה שב"שלושים וחמישה במאי" הנהדר אין אצל הדוד מה לאכול כי אין לו אישה שמבשלת לו, וכלה בפניות הרבות (למשל ב"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים") לקורא, שהוא, כמובן, ילד ולא ילדה.
איך אקריא לבנותי ספרים כאלו? האם תמיד יצטרכו לבוא לצד הסיפור גם הסבר, ופרשנות, והסתייגות? הייתי רוצה שהן יקראו את הספרים כמו שהם ויבינו שכך העולם ושצריך לשאוף לשנותו כשיהיו קצת יותר גדולות. בתור התחלה, הייתי שמחה לשבת ליד מיטותיהן ופשוט להקריא להן תכנים לא נגועים, ובלשון נקבה.
אז מסתמן לו פרויקט: כזה שיעביר את כל הספרים האלה פילטר פמיניסטי. תיקון קל במקומות שדורשים תיקון, מחיקה קטנה ועקיפת שורה פה ושם.
שיהיה לי בהצלחה.